מוצרי זכוכית מטופלים בחום, בין אם מחוזקים בחום ובין אם מחוסמים, מיוצרים בצורה דומה מאוד באמצעות אותו ציוד עיבוד. בקצרה, הזכוכית מחוממת לכ-1200ºF (650ºC) ולאחר מכן מקוררת בכוח כדי ליצור דחיסת משטח ו/או קצה בזכוכית. זה על ידי שליטה בקצב הקירור שקובע אם הזכוכית מחוזקת בחום או מחוסמת. כדי לייצר זכוכית מחוסמת, הקירור מהיר הרבה יותר, ובכך יוצר דחיסת משטח ו/או קצה גבוה יותר בזכוכית. כדי לייצר זכוכית מחוזקת בחום, הקירור איטי יותר והדחיסה המתקבלת בזכוכית נמוכה מזכוכית מחוסמת מלאה אך עדיין גבוהה יותר מזכוכית מחושלת. דרישות המפרט הסטנדרטי בתעשייה עבור זכוכית מחוזקת ומחוסמת מפורטות ב-ASTM C1048 "מפרט סטנדרטי לזכוכית שטוחה מטופלת בחום - סוג HS, זכוכית מסוג FT מצופה וזכוכית לא מצופה".
בגלל הדחיסה בזכוכית, זכוכית מחוזקת בחום חזקה בערך פי שניים מזכוכית מחושלת באותו עובי. זכוכית מחוסמת חזקה פי 4 עד 5 בערך מזכוכית מחושלת באותו עובי. פרט לעלייה זו בחוזק מכני, כל שאר התכונות של הזכוכית נשארות ללא שינוי כולל סטיית הזכוכית.
ההבדל הדרמטי והחשוב ביותר בין זכוכית מחוזקת בחום לבין זכוכית מחוסמת הוא במאפיינים לאחר השבירה של שני המוצרים (כלומר דפוס השבירה). אם זכוכית מחוזקת חום אמורה להישבר, החלקים יהיו גדולים יחסית ויוטים להישאר במערכת הזיגוג עד להסרה. זכוכית מחוסמת, לעומת זאת, נועדה להישבר לאינספור חתיכות קטנות, בערך קוביות. למעשה, דפוס השבירה הזה הוא שמכשיר זכוכית מחוסמת כחומר זיגוג בטיחותי. עם זאת, בגלל דפוס השבירה, יש סיכוי גבוה יותר שזכוכית מחוסמת תפנה את מערכת הזיגוג מיד עם השבירה. אנשי מקצוע בעיצוב אחראי חייבים לשקול את הנטייה של זכוכית מחוסמת לפנות את הפתח עם שבירה וההשלכות חייבות להיות מקובלות. גורמים אחראיים יודעים שתמיד קיימת אפשרות לשבירת זכוכית; לכן מבנה הזכוכית חייב להיות מתוכנן עם סבירות נמוכה לשבירה, בדרך כלל פחות מ-8 לוחות לכל 1000 לוחות, אך אם הזכוכית נשברת, עיצוב הזכוכית חייב להיעשות באופן כך שתוצאות השבירה יהיו מקובלות.
