במחצית הראשונה של השנה, ענף הזכוכית הציפה נלכד במצב הכפול של היפוך עלויות ויכולת יתר, עם "תחרות מעורבת" מתעצמת, מה שהופך את התיקון לתעשייה למשימה דחופה.

מחירי הזכוכית המשיכו לרדת במחצית הראשונה של השנה, ונפלו לכ- 1,100 יואן/טון ביוני, ואפילו מתחת ל -1,000 יואן/טון באזורים מסוימים במחוז הובי. שוק הנדל"ן האטי הוא הסיבה העיקרית לביקוש החלש. למרות שהביקוש לזכוכית רכב ומוצרים אחרים גדל, זכוכית אדריכלית מהווה יותר מ 85% מהשוק, ופער הביקוש שלו קשה למלא. הרווח הסחר במורד הזרם צנח ממאות יואן לטון ל 10-20 יואן, ומפעלים לעיבוד עמוק נמצאים גם הם בלחץ בגלל פחות הוראות וקושי לגבות תשלומים.

בניגוד למחירים היורדים, העלויות נותרות גבוהות. ביוני, גז טבעי - קווי ייצור שנורה ספגו הפסדים של יותר מ -200 יואן לטון. סוגיית הליבה היא אי התאמה בין היצע לביקוש: נפח ההיתוך היומי נותר השנה על 156,000-160,000 טון. ארגונים ממשיכים לייצר למרות הפסדים עקב עלויות תיקון קר גבוהות וחששות מפספס הזדמנויות בשוק, מה שמוביל לצבירת מלאי רציפה במחצית הראשונה של השנה.

על רקע זה, תיקון התעשייה מתקדם בהדרגה. אזור Shahe מקדם את השדרוג של מערכות דלק, ומגדיל את עלויות הארגון ב- 40 - 200 יואן/טון; איגוד התעשייה לזכוכית גואנגדונג הוציא יוזמת משמעת עצמית {}}} לריסוק תחרות אכזרית. עם זאת, מבקרי התעשייה מאמינים כי ההשפעה הנוכחית של הגנת הסביבה בהפחתת יכולת יתר נחלשת. אם רק בהסתמכות על רגולציה מוכוונת שוק, התעשייה עשויה להישאר בתחתית במשך 5-10 שנים, ונדרשים אמצעי תיקון שיטתיים יותר כדי לפתור את הדילמה "מעורבות".